רִבִּי יוּדָה מַתִּיר בַּשְּׁבוּרָה. לֹא אָמַר רִבִּי יוּדָה אֶלָּא בַּשְּׁבוּרָה שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לִהִתְרַפְּאוֹת. אָֽמְרוּ לוֹ. וַהֲרֵי מֵבִיאִין לָהּ זָכָר וְנִרְבַּעַת מִמֶּנּוּ. אָמַר לָהֶן. אַף אֲנִי לֹא אָמַרְתִּי אֶלָּא בְשָׁבוּר [זָכָר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְרַפְּאוֹת]. אָֽמְרוּ לוֹ. וַהֲלֹא מֵבִיאִין לוֹ נְקֵיבָה וְהוּא רוֹבְעָהּ וְהִיא יוֹלֶדֶת. רַב אַבּוּן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְהַמְצִיא לָהֶן זֶרַע. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַלּוֹקֵחַ עוּבַּר חֲמוֹרוֹ שֶׁלְּנָכְרִי. הַמּוֹכֵר לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי. הַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ. וְהַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ. וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְקַבָּלָה פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. רִבִּי חַגַּיי בְעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאָסוּר לְהַמְצִיא לָהֶן עבדים. אָמַר לֵיהּ. כְּבָר קְדָמָךְ רִבִּי אַבּוּן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. דָּמַר רִבִּי אַבּוּן בְּשֵׁם רַבָּנִין דְּתַמָּן. זֹאת אוֹמֶרֶת שֶׁאָסוּר לְהַמְצִיא לָהֶן זֶרַע.
Pnei Moshe (non traduit)
כבר קדמך ר' אבון. דקאמר לעיל זאת אומרת וכו' וכדאמרן דמדייק שאף ר' יהודה מודה שאסור למכור עוברין להן:
תמן תנינן. בריש בכורות:
לית הדא אמרה. שאסור להמציא להן עוברים. כצ''ל וכך הוא בע''ז וכי לאו ש''מ מהאי מתניתין שאפי' עוברין אסור למכור להן דהא קתני אע''פ שאינו רשאי וכלומר דש''מ דלכ''ע הוא אסור דאף ר' יהודה לא פליג אלא בשבירה:
אלא בשבורה שאינה יכולה להתרפאות. אבל אם יכולה היא להתרפאות מודה ר' יהודה שאסור דהא לבתר דמיתרפיא חזיא למלאכה:
והרי מביאין לה זכר ונרבעת ממנו. וכיון דסבירא לך ביכולה להתרפאות אסור משום דלבתר הכי תיחזי למלאכה א''כ הכי נמי בשאינה יכולה להתרפאות דהא חזיא לרביעה ויולדת ולכשיוליד העובר חזי נמי למלאכה:
בשבור זכר וכו' אמרו לו והרי מביאין לו נקבה וכו'. ואכתי חזי לעוברין הוי:
זאת אומרת שאסור להמציא להן זרע. עוברין לנכרים ואף לר' יהודה קאמר דש''מ דאסור למכור עוברין שבבהמה לנכרי כמו שאסור למכור לו הבהמה עצמה דהא ר' יהודה השיב אף אני לא אמרתי אלא בשבור זכר אלמא היכא דאיכא חששא דעוברין להדיא סבירא ליה לר' יהודה נמי דאסור:
עָבַר וּמָכַר קוֹנְסִין בּוֹ. כְּשֵׁם שֶׁקּוֹנְסִין לַהֲלָכָה כָּךְ קוֹנְסִין לְמִנְהָג. מְנַיִין שֶׁקּוֹנְסִין בּוֹ לְמִנְהָג. חַד בַּר נַשׁ זְבִין גְּמָלָא לְחַד אֲרָמָאֵי. אֲתַא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וּקְנָסֵי בְכִיפְּלֵה בְּגִין דְּיַיחְזוֹר לֵיהּ גְּמָלָא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. לְסִרְסוּר קָֽנְסוּ וַהֲווֹן צְווָחִין לֵיהּ בְּרָא דִמְסַרְסֵר לָאֲרָמָאָה. מַה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוּדָה. דְּתַנֵּי בְשֵׁם רִבִּי יוּדָה. הַלּוֹקֵח בְּהֵמָה מִן הַגּוֹי וְיָֽלְדָה בְּכוֹר. מַעֲלֶה עִמּוֹ בְשָׁוֶה וְנוֹתֵן חֲצִי דָמִים לַכֹּהֵן. נְתָנָהּ לוֹ בְקַבָּלָה. מַעֲלֶה עִמּוֹ אֲפִילוּ עֶשֶׂר דָּמִים בְּשָׁווֶה וְנוֹתֵן כָּל הַדָּמִים לַכֹּהֵן. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. הוֹאִיל וְאֶצְבַּע הַגּוֹי בָאֶמְצַע נִפְטְרָה מִן הַבְּכוֹרָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּרִבִּי יוּדָה. 27b וְרָבָה מִן דְּרִבִּי יוּדָה. מַה דְּאָמַר רִבִּי יוּדָה מִשּׁוּם הִילְכוֹת בְּכוֹרָה. מַה דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מִשּׁוּם הִילְכוֹת בְּהֵמָה גַסָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
עבר וכו'. בעיא היא אם עבר ומכר במקום שנהגו שלא למכור שום בהמה אם קונסין אותו הואיל ואינו אלא מנהג משום חומרא וקאמר הש''ס דכשם שקונסין להלכה אם עבר בדבר שהוא מן הדין כגון המטיל מום בבכור כך קונסין אם עבר על מנהג המקום:
מנין שקונסין בו למנהג. וקאמר מהאי עובדא דר''ל שמעינן לה:
וקנסיה בכיפלא. שיהדר אח''כ שיחזור לו הנכרי הגמל ואפי' יהא צריך ליתן לו בכפל הדמים אשר לקח ממנו וכדמפרש ר' יוסה בר' בון שהסרסור מכרו לנכרי. ולהסרסור הוא שקנסו דאלו להמוכר עצמו לאו משום מנהגא הוא דמדינא הוא דאסור בהמה גסה והגמל עומד למשא הוא אלא ע''י הסרסור הוא שמכרו ומדינא שרי וקנסו משום מנהגא בעלמא שהיו נוהגין שם שלא למכור בהמה גסה אפי' ע''י סרסור:
והוה צווחין ליה. היו קוראין להסרסור הזה לגנאי ברא דמסרסר לארמאי:
מה. ושואל הש''ס מה הפסק הזה דר''ל אם כר''י ס''ל ולא כרבנן דתני בתוספתא ריש פ''ב דבכורות וחסר כאן בהעתקה וה''ג התם הלוקח עובר פרתו של נכרי והמוכר לו אע''פ שאיני רשאי והמשתתף לו והניתן לו בשותפות והמקבל ממנו והנותן לו בקבלה פטור מן הבכורה ר' יהודה אומר אף המקבל מן הנכרי אף על פי שאינו רשאי ה''ז מעלה בשויו ונותן חצי דמיו לכהן והנותן לו בקבלה אע''פ שאינו רשאי ה''ז מעלה אותו ואפי' עשרה בשויו ליתן דמיו לכהן וחכ''א הואיל ואצבע הנכרי באמצע שידו בו לעולם נפטרה היא מן הבכורה. קתני מיהת דלר' יהודה במקום שאינו רשאי כגון שנותן לו בקבלה דהוי כמוכר לנכרי בהמה גסה דאע''ג דמדינא פטור מן הבכורה שהרי יד הנכרי באמצע אפי' כן קונסין אותו ומעלה להנכרי ליתן לו כמה וכמה בשויו כדי שיתן הבכור לכהן. ודמיו לכהן דנקיט לאו דוקא הוא אלא כלומר הבכור שהוא בדמיו ושוויו יתן לכהן:
רשב''ל כר' יהודה. כלומר דקאמר הש''ס אין דרשב''ל כשיטתיה דר' יהודה:
ורובה מן דר' יהודה. ועדיפא דידיה מהא דר''י ומחמיר טפי דאלו ר' יהודה לא קאמר אלא משום הלכות בכורה דמדאורייתא היא וקניס היכא דהפקיעו מן הבכורה. ומה דאמר ר''ל בהלכות בהמה גסה דעיקר איסור המכירה אינו אלא גזירה דרבנן:
בֶּן בְּתֵירָה מַתִּיר בַּסּוּס׃ לֹא אָמַר רִבִּי יוּדָה אֶלָּא בְסוּס זָכָר שֶׁהוּא הוֹרֵג [בְּעָלָיו] בַּמִּלְחָמָה. יֵשׁ אוֹמְרִים. שֶׁרָץ אַחַר נְקֵיבָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים. שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַשְׁתִּין. מַה נְפַק בֵּינֵיהוֹן. הַסּרִיס. מָאן דְּאָמַר. שֶׁהוּא רָץ אַחַר הַנְּקֵיבָה. [זֶה] אֵינוּ רָץ אַחַר נְקֵיבָה. מָאן דָּמַר. שֶׁהוּא עוֹמֵד וּמַשְׁתִּין. אַף הוּא עוֹמֵד וּמַשְׁתִּין. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי תַּנְחוּם בַּר חִייָה. לִכְשֶׁיַּזְקִין הוּא כוֹדְנוֹ בָרֵיחַייִם. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי חוּנָה. בֶּן בְּתֵירָה וְרִבִּי נָתָן אָֽמְרוּ דָּבָר אֶחָד. דְּתַנֵּי. הוֹצִיא בְּהֵמָה וְחַיָּה וְעוֹפוּת. בֵּין חַיִּים בֵּין מֵתִים חַייָב. רִבִּי נָתָן אוֹמֵר. מֵתִים חַייָב. חַיִּין פָּטוּר. רַבָּנִין אִית לְהוֹן מִשּׁוּם חִיּוּב חַטָּאת. וְאִינּוּן מְתִיבִין לֵיהּ הָכֵין. כְּשִׁיטָּתוֹ הֵשִׁיבוּהוּ. כְּשִׁיטָּתָךְ שֶׁאַתְּ אוֹמֵר. מִשּׁוּם הִילְכוֹת בְּהֵמָה גַסָּה. אוֹף אֲנָן אִית לָן. לִכְשֶׁיַּזְקִין הוּא כוֹדְנוֹ בָרֵיחַיִים. רִבִּי אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי שֶׁהוּא אָסוּר מִשּׁוּם שְׁנֵי דְבָרִים. מִשּׁוּם כְּלֵי זַיִין וּמִשּׁוּם הִילְכוֹת בְּהֵמָה גַסָּה. וְתַנֵּי כֵן. חַיָּה גַסָּה כִבְהֵמָה גַסָּה. מָאן תַּנִּיתָהּ. רִבִּי. דִּבְרֵי חֲכָמִים. רִבִּי בִּיסְנָא חָנִין בַּר בָּא בְשֵׁם רַב. חַסָּה גַסָּה כִבְהֵמָה דַקָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
דברי חכמים. אבל לדברי חכמים קאמר ר' ביסנא בשם רב דלא ס''ל להא דרבי אלא חיה גסה כבהמה דקה וליכא איסורא מדינא אלא במנהגא תליא מלתא:
ותני כן וכו' מאן תניתה רבי. דלדידיה גם בחיה גסה שייכי הני טעמי ומדינא אסור למכור להן חיה גסה כמו בהמה גסה:
ומשום הלכות בהמה גסה. כדאמרן דחזי למלאכה כשיזקין:
משום כלי זיין. מפני שהנכרי מלמדו להרוג ביד את הנופלים ואף שיש עדיין חיות בהם:
בשיטתך שאת אומר משום שבות וכו'. כך הגי' בע''ז ולגי' דהכא היינו הך דהלכות בהמה גסה אינה אלא משום שבות במקום דליכא מלאכה בשעת המכירה לבן בתירה אומר אני שהוא אסור למכור הסוס להן משום שני דברים:
רבנן וכו'. כלומר דפריך אי הכי דפליגי בן בתירה ורבנן בסוס המיוחד לעופות וא''כ לרבנן אית להון משום חיוב חטאת ואינון מתיבין ליה הכין בתמיה שהשיבו לו לבן בתירה דלכשיזקין כודנו וכו' תיפוק לי' דלדידהו במאי דפליגי חיוב חטאת אית ביה ומשני בשיטתו של בתירה השיבוהו לדידן בלאו הכי חיוב חטאת איכא אלא דלשיטתך דאמרת דאף בכל בעלי חיים חי נושא א''ע אינו אסור אלא משום שבות אף אנן נימא לך דמ''מ שייכא חיוב חטאת בסוס דלכשיזקין כודנו ברחיים ומטחינו בשבת:
ר' נתן אומר וכו' חיים פטור. דס''ל אף בבהמה חיה ועופות אמרי' חי נושא את עצמו והיינו כבן בתירה דמתיר אפי' בסוס המיוחד לעופות כדפרישית במתני':
חייב דלא אמרי' חי נושא את עצמו אלא באדם אבל לא בבהמה וחיה ועופות:
דתני. בתוספתא דשבת:
בן בתירה ור' נתן אמרו דבר אחד. דסבירא להו דאף בשאר בעלי חיים אמרינן שהחי נושא א''ע כדלקמן:
דברי חכמים. ולדברי חכמי' שחוסרין בסוס מפרש ר' אחא דטעמייהו משום שלכשיזקין חזי למלאכה דכידנו ברחיים וטוחן בשבת ולקמן מפרש לה:
מה ביניהון. בין הני טעמי סוס הסריס איכא בינייהו:
יש אומרים וכו'. לפרושי הא דקאמר שהורג בעליו במלחמה יש אומרים מפני שהוא רץ אחר הנקבה שרואה אצל השונאים ורץ במקום הסכנה וי''א מפני שעומד ומשתין ואין בעליו יכולין להציל עצמן ולברוח במקום סכנה:
לא אמר בן בתירה אלא בסוס זכר וכו'. כצ''ל וכ''ה שם לפי שהסוס זכר מסוכן הוא שדרכו להרוג בעליו במלחמה ולפיכך מותר למכור אותו להם כדי להוציאו מביתו:
תַּנֵּי. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר. יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת. אֲפִילוּ בִמְקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לְהַדְלִיק מַדְלִיקִין. רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹשׁוּעַ בֶּן לֵוִי רִבִּי יוֹסֵה בֶן שָׁאוּל בְּשֵׁם רִבִּי. הֲלָכָה כְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. דָּרַשׁ רִבִּי חִייָה בַּרַ בָּא לְטִיבֵּרַיָּא כְהָדָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. רִבִּי יוֹסֵה אָמַר לָהּ רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן רִבִּי חִזְקִיָּה וְאָֽמְרֵי לָהּ רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק מְשׁוּבָּח מִמְּקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. שֶׁהֲרֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים שֶׁחָל לִהְיוֹת בַּשַּׁבָּת אֲפִילוּ מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק מַדְלִיקִין. רִבִּי בָּא וְרִבִּי סִימוֹן תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. תֵּדַע לָךְ שֶׁהוּא כֵן. שֶׁהֲרֵי הָאִישׁ הַזֶּה צָנוּעַ וְאֵינוֹ מְשַׁמֵּשׁ מִיטָּתוֹ לְאוֹר הַנֵּר. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. מַדְלִיקִין. בֵּין כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין מַדְלִיקִין. מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵירָה. מָאן דְּאָמַר. מַדְלִיקִין. שֶׁהוּא רוֹאֶה וּמִתְבַּייֵשׁ. וּמָאן דְּאָמַר. אֵין מַדְלִיקִין. שֶׁלֹּא יִרְאֶה וְיָתָאַוֶּה. תַּנֵּי. בָּתֵּי כְּנֵיסִיּוֹת וּבָתֵּי מֶרְחַצִּיּוֹת. לְכֵן צְרִיכָה. אֲפִילוּ מְקוֹם שֶׁלֹּא נָהֲגוּ לְהַדְלִיק מַדְלִיקִין.
Pnei Moshe (non traduit)
לכן צריכה וכו'. לא איצטריך אלא אפי' במקום שנהגו שלא להדליק מחששא דאמרן מדליקין דמהו דתימא ליגזור בבתי מרחצאות שהרי אין רחיצה ביוה''כ ומפני מה נכנס לשם. אם לא שדעתו להתייחד עם אשתו קמ''ל דלא גזרינן אלא במקו' שאשתו מצויה בביתו:
ובתי מרחציות. שאין שם אשתו לפניו:
שהוא רואה. הנר ומתבייש לשמש ומ''ד אין מדליקין שלא יראה אשתו ויתאוה לה:
תדע לך שהוא כן. שמשובח הוא המדליק שמתוך שהאיש הזה צנוע הוא וכו'. וקאמר הש''ס דאי משום הא לא איריא דבין כמ''ד מדליקין וכו' שניהן לדבר הזה נתכוונו ומפני הרגל עבירה וכו' כדמסיק ואזיל:
ר' יוסי וכו' בשם ר' שמואל בר נחמן. דקאמר לה בשם ר' יונתן ור' חזקיה וכו' קאמר לה בשם ר' שמואל בר נחמן גופי' דמקום שנהגו להדליק יותר משובח הוא ממקום שנהגו שלא להדליק משום דכבוד יו''ט הוא תדע לך וכו' שאם חל בשבת לד''ה מדליקין אלמא דאור הנר לכבוד הוא:
מדליקין. מפני כבוד השבת:
הלכה: רִבִּי בָּא בְעָא קוֹמֵי רִבִּי אִימִּי. אֲפִילוּ בְשַׂר עֵגֶל. אָמַר לֵיהּ. אֲפִילוּ בְשַׂר עֵגֶל. אֲפִילוּ בְשַׂר עוֹף. אָמַר לֵיהּ. אֲפִילוּ בְשַׂר עוֹף. סָֽבְרִין מֵימַר. אֲפִילוּ בֵיצָה. אֲפִילוּ קוֹלָקַּס. אָמַר רִבִּי יוּדָן בֵּירִבִּי חָנִין. וּבִלְבַד מִן הַשְּׁחִיטָה.
Pnei Moshe (non traduit)
א''ל לא היא אלא שיהא מין בשר מן הטעון שחיטה שיכולין לטעות ולומר שהוא מבשר הפסח:
סברין מימר אפי' ביצה. צלויה ואפי' קולקוס והוא מין ירק וצולין אותו בשמן:
גמ' אפילו בשר עגל. צלי שאין הפסח בא ממנו אין אוכלין לפי שאינו ניכר כשהוא צלוי:
משנה: מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לוֹכַל צָלִי בְּלֵילֵי פְסָחִים אוֹכְלִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לוֹכַל אֵינָן אוֹכְלִין. 28a מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַדְלִיק אֶת הַנֵּר בְּלֵילֵי יוֹם הַכִּיפּוּרִים מַדְלִיקִין. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁלֹּא לְהַדְלִיק אֵין מַדְלִיקִין. מַדְלִיקִין בְּבָתֵּי כְנֵיסִיּוֹת וּבְבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וּבִמְבוֹאוֹת אֲפֵילִין וְעַל גַּבֵּי הַחוֹלִין׃
Pnei Moshe (non traduit)
ומדליקין בבתי כנסיות וכו'. בכל מקום שאין איש ואשתו מתייחדים שם:
מקום שנהגו להדליק את הנר בלילי יוה''כ וכו'. בגמרא קאמר שניהם לדבר אחד נתכוונו שהאומרים להדליק כדי שימנע מתשמיש המטה לפי שאסור לשמש מטתו לאור הנר והאומרים שלא להדליק שמא יראה את אשתו ויתאוה לה:
מתני' מקום שנהגו שלא לוכל. משום שמא יאמרו מבשר פסח הוא זה ונראה כאלו אוכל קדשים בחוץ:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source